פסק-דין בתיק תא"מ 4184-07

1.         התביעה שבפני היא לסילוק יד של הנתבע, המתגורר בדירה המצויה ברח' אריה בן אליעזר 80/22, ירושלים המנוהלת ע"י התובעת (להלן - "הדירה"). בדירה, התגורר סבו של הנתבע, אבי אמו (להלן - "הדייר"), מכוח חוזה שכירות בדיור ציבורי שנחתם בין התובעת לדייר ( נספח ב' לתצהיר מטעם התובעת, להלן - "החוזה"). מגוריו של הדייר בדירה היו, עד לפטירתו בחודש יוני 2006 .

            התביעה, הוגשה בסדר דין מקוצר ועל פי החלטתו של כב' הרשם א' פוני מיום 22/06/09, ניתנה לנתבע רשות להגן לאור טענתו בדבר היותו "דייר ממשיך" של הדייר.  

2.         עיקר המחלוקת היא בשאלת מעמדו של הנתבע בדירה. האם הוא בגדר "דייר ממשיך" לאור הגנתו בדבר מגוריו בדירה במשך למעלה מ-3 שנים עובר לפטירתו של הדייר או שמא כגרסת התובעת, הנתבע הוא בגדר פולש ומסיג גבול בהעדר הרשאה למגוריו בדירה. התובעת הכחישה את גרסת הנתבע, בהתאם למעקב של נציגיה בדירה ממנו היא למדה, שהדייר התגורר בה בגפו.  

המסגרת הנורמטיבית:

3.         סעיף 1 לחוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) תשמ"ט- 1998 (להלן-"החוק") קובע מיהו דייר ממשיך: "בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, וכן ילדו, נכדו, הוריו ומי שהזכאי היה אפוטרופוס ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות סמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד סיעודי".

            בדומה להוראה זו, אך בפרקי זמן קצרים יותר למגורי להיות "דייר ממשיך", נקבע בסעיף 20 לחוק הגנת הדייר כי "דייר ממשיך", הוא מי שהתגורר עם הדייר המוגן למשך 6 חודשים בטרם פטירתו ובתנאי, שלא הייתה לו דירה אחרת למגורים בזמן פטירתו של הדייר המוגן. כך גם בהצעת חוק הדיור הציבורי, תשנ"ח - 1988 נאמר כי זכאותו של דייר ממשיך, מותנית גם בכך שאין בבעלותו או בבעלות של קרובו דירה או מקרקעין אחרים.  

            תכליתה של הוראת חוק זו היא להיטיב עם קרובו של הדייר ובלבד, שהוא התגורר עמו משך 3 שנים לפני פטירתו, כדי שגם הוא לא יימצא מחוסר קורת גג לאחר פטירתו של הזכאי (ראה: ע"א 2054/01 עמידר החב' הלאומית לשיכון לישראל בע"מ נ' ואחניש סוליקה (פורסם בנבו) ניתן ביום 24/01/05, עמ' 285, מול האות ה', להלן-"פרשת סוליקה").

המסכת העובדתית:

4.         שמעתי את עדותה של המצהירה מטעם התובעת, הגב' הראל. העדה, הגישה את תצהירה בהסתכמה על דו"חות ביקור של נציגי התובעת בדירה במרוצת השנים לפני פטירת הדייר (נספח ט' לתצהירה) ועל מסמכים אחרים המצויים בתיק הנכס, שצורפו לתצהירה. מנגד, שמעתי את עדויותיהם של הנתבע, סבתו, דודתו ושכנה, המתגוררת בסמוך לדירה.     

5.         הגב' הראל הצהירה כי הנתבע לא התגורר בדירה עם הדייר שלוש שנים בטרם פטירתו (סעיף 17 לתצהירה). בתמיכה לכך, הוצג הרישום של משרד הפנים בדבר כתובתו של הנתבע בבית אמו עד להעברת כתובתו הרשומה לדירה רק ביום 4.10.06 קרי: לאחר פטירת הדייר (נספח ח' לתצהירה ). לדברי העדה, מעיון בדו"חות ביקור בנכס שבוצעו ע"י הרכזים, מר נקר ומר אלפסי בשנים 2001-2006 , היא למדה שהדייר התגורר לבד בדירה. 

6.         בדו"ח ביקור מיום 10.1.02 נירשם: "הדייר אתיופי קשיש, בקושי מבין מה מדברים איתו". הדו"ח, לא נחתם ע"י הדייר. בדו"ח נוסף, מיום 4.8.03 , נירשם: "אתיופי אינו מבין עברית טוב". בדו"ח מיום 18.1.06 (נספח י' לתצהיר של העדה הגב' הראל) מצויה חתימה באצבע במקום המיועד לחתימת הדייר תחת סעיף ההצהרה בדו"ח. בהצהרה מצויה התחייבות של הדייר להודיע לתובעת אם יהיה שינוי במס' המתגוררים בדירה ויהיה פחות מחמש...". אין תאריך לצד החתימה של הדייר וכן אין רישום בדו"ח על תרגום של ההצהרה לדייר בטרם הוחתם עליה. מדברי העדה עולה כי בשנים מאוחרות יותר, שונה נוהל הביקורים בדירה בצירוף נציג לביקור, הדובר בשפתו של הדייר (עמ' 8 שורות  6-23).

7.      הנתבע, העיד מנגד על היכרותו את הרכז מר אלפסי ששימש כרכז קבוע, אותו הוא פגש בביקורי מעקב בדירה (עמ' 13 שורות 13-18).  בסעיף 9.ד. לתצהירו אמר הנתבע כי הוא נכח בביקור אחד של הרכז מר אלפסי והוסיף כי הרכז, חתם בשמו של סבו וסרב לתת את הדו"ח למרות בקשתו ממנו. לדברי הנתבע בעדותו, אילו התייצב מר אלפסי לדיון, הוא היה מאשר כי הוא הכיר אותו וידע שהוא גר בדירה.

             לאור הגנת הנתבע בכתבי הטענות ובבקשה למתן רשות להתגונן, היה צפוי שהתובעת תדאג להתייצבותם של הרכזים להעיד ולכל הפחות להתייצבותו של מר אלפסי, על מנת לסתור את גרסת הנתבע. למרות זאת, דו"חות המעקב הוגשו שלא באמצעות עורכם. הוכח, מעדותה של הגב' הראל כי היא לא הייתה מעורבת בהכנת הדו"חות ולא ביקרה בדירה מעולם.

             הואיל והביקורים, לא תואמו מראש עם הדייר כפי שעולה מעיון במסמכים שהוצגו מתיק הנכס, יש בהיכרותו של הנתבע את מר אלפסי מביקורי פתע שהיו בדירה, כדי לחזק את גרסתו על מגוריו בדירה מבלי יכולת לתכנן את הגעתו לדירה לצורך כך. 

8.        הנתבע העיד כי לקראת תום לימודיו בפנימייה בתקופת התיכון, בשנת 2000 וכן בחופשותיו מהצבא הוא חזר לדירה (עמ' 9 שורות 30-32). הסב, ישן בחדר הצדדי בדירה, חדר נוסף שימש כמחסן בשל אספנות של סבו והוא עצמו, ישן בסלון. לדבריו, עקב המצב הסוציאלי של משפחתו ודאגתה של אמו לאביה, הוא התגורר בית סבו גם לאחר השירות. בכך, היה בידו לסייע לו להתגלח, להתקלח וכו' (עמ' 10 שורות 1-10). מעדותו של הנתבע עולה כי הוא אינו מצוי בסוג המחלות מהן סבל סבו  ולדבריו, הוא לא טיפל בענייני הבריאות שלו.       

9.         מעיון בדו"חות המעקב של התובעת ניתן ללמוד כי הדייר היה אכן "אספן" של חפצים וציוד רב הונח באחד מחדרי הדירה, באופן שמנע לחלוטין שימוש באותו חדר ( ראו גם בעדותה של הג' פקדה, דודתו של הנתבע עמ' 14 שורות 31-32). הגב' פקדה העידה כי היו בדירה 3 מיטות ובביקוריה אצל אביה, היו די מיטות ללינה שלה, של אביה ושל הנתבע בדירה. לדבריה, הם לא השאירו את אביה לבד כל פעם ישן איתו מישהו בזקנותו (עמ' 16 שורות 1-4).   

10.        הנתבע טען כי המצב הסוציאלי של משפחתו אינו טוב בהיות אימו הורה משמורן יחיד, כפי שעולה גם מדו"ח סוציאלי של העו"ס מלשכת הרווחה בבאר שבע (נספח ד' לבקשה למתן רשות להגן). העו"ס, המליצה בדו"ח על מתן אישור להמשך מגוריו בדירה, לאחר מגוריו שם במשך 6 שנים. העו"ס, לא הוזמנה להעיד אך הדו"ח שהוגש ע"י הנתבע, ניתן הרבה בטרם הוגשה התביעה ובתמיכה לבקשתו מהתובעת, להתיר לו את המשך מגוריו בדירה עובר להגשת התביעה. אין ליתן לדו"ח משקל מכריע, בהיעדר תצהיר של העו"ס וחקירתה על הדו"ח אך לא נסתרה גרסתו של הנתבע בדבר מצב משפחתו והיעדר דירה בבעלותו, כאמור בדו"ח.      

11.      העידה בפניי סבתו של הנתבע, גרושתו של הדייר, על ביקוריה אצל הדייר ובקשתה מילדיה, שיבקרו אצלו (עמ' 16 שורות 27-29). לדבריה, הנתבע התגורר עם סבו במשך שנים כשחזר מהלימודים או מהצבא וכשהוא היה בלימודים, אימו ישנה אצל הדייר (עמ' 17 שורות 4-13). 

12.      שמעתי גם את עדותה של השכנה הגב' אמילי קלינג, שהיא עדה ניטראלית ועשתה עלי רושם מהימן בעדותה. דירתה, סמוכה לדירתו של הדייר אשר הנתבע מתגורר בה לדבריה.  היכרותה עם הדייר היתה במשך כ-11 שנה. לדבריה, היא נהגה לפגוש בדייר שנהג לשבת מחוץ לדירה ולא נהגה לבקר אותו בדירה. על מגורי הנתבע בדירה היא למדה מהגעתו לדירה כשהוא לבוש מדים ויציאתו מהדירה במדים, למחרת מוקדם בבוקר. העדה אמרה כי עם סיום שירותו הצבא, הנתבע גר בדירה בגלל שמצבו של הדייר היה מאוד גרוע ( עמ' 19 שורות 5-11). העדה בהגינותה השיבה כי היא לא ראתה את הנתבע מטפל בסבו ולא ידוע לה אם היה לו מטפל מביטוח לאומי.